
35751 רשומות (34888 לא נקראו) ב38 ערוצים
Hebrew
לא נקראו 11297
English
לא נקראו 13396
ALittleHelp
לא נקראו 780
Groups
לא נקראו 9415












אתה תומך בהתלהבות בנושאים פוליטיים דביליים. ייתכן שכתבת לאחרונה על הפרויקט שלך, “אמץ ילדה ערביה בשביל השלום”, או על למה אתה לא שואב אבק אלא ממחזר אותו ועושה ממנו מזון תינוקות, או שאתה פונה לקוראות של הבלוג שלך ולא לקוראים. בכל מקרה אתה מחוק. בהצלחה בהפגנות בבילעין. נקסט!
הבלוג שלך עוסק בעיקר בתלונות קטנות ועצובות על ההתנהגות של עיריית ירוחם, על זה שלא ניתקו אותך מהכבלים מספיק מהר, על השכנה המציקה שלך, על החוק הבלתי אפשרי הדורש ממך לשלם “דמי בול” מיוחדים כל פעם שאתה מגיש מסמך ח/2/AAN/כרצגע/התשכ”ב, על זה שחברים שלך כותבים בלוגים גרועים ואתה לא קורא אותם — אתה מחוק. נקסט!
אתה הרבה יותר עשיר, חכם, מזיין, ו/או מטייל במקומות אקזוטיים ממני. אם אני ארצה להרגיש רע, אני אצא מהאינטרנט ואפתח סוף סוף את המכתב הרשום שהבנק שלי שלח לי ביולי. בינתיים, בהצלחה עם הפרויקט החדש שלך, שבו אתה מצפה כוסיות בזהב טהור ונוסע איתן לתאילנד. אתה מחוק. נקסט!
אתה מומחה רשת חברתית. וכל פעם שאני קורא את ההמלצות שלך, אני מקיא קצת בפה שלי. אדוני מחוק. נקסט!
אתה חושב שלהגיד “סחי סחי” הרבה פעמים עושה אותך מיוחד. אני חושב שאתה מכיר את החבר שלי, כפתור הדיליט. נקסט!
אתה סיינטולוג. נקסט!
המלצת לי לרכוש מוצר ושכחת לספר לי שהיח”צ של מקדונלדס או משהו משלם לך בתלושי שי לקניית כדורגל המונדיאל כל פעם שאתה ממליץ על ארוחת ההתקף לב בגיל 13 החדשה שלהם. אתה מחוק, ואתה לא מחוק כי אתה לא ישר או משהו. אתה מחוק כי הסכמת להיות זונה ממין בלוגר בשביל תלושי שי או גדג’ט מתנה, ואני לא צריך אנשים עצובים בקורא ה-RSS שלי. נקסט!
יותר מאחד מחמשת הפוסטים האחרונים שלך עוסק בילדיך. ייתכן שחלקת עם העולם יציאה משעשעת של בן החמש החמוד שלך, סיפרת בהתרגשות איך ליווית אותו לגן בפעם האחרונה או הראשונה, או תיארת את חוויות הלידה המאממות שלך. הילד שלך מקסים; אתה מחוק. נקסט!
השתמשת בחודש האחרון במילים או במונחים הבאים: להכיל, מהמם, בתור אימא לתינוק, הקוראים הנאמנים של הבלוג הזה בטח זוכרים, האישי הוא הפוליטי, שייח’ ג’ראח, יו איך בא לי עכשיו, אתם לא מבינים איזה יום היה לי היום, סליחה שלא כתבתי המון זמן, אני בוכה פה מול המקלדת, איזה נוסטלגיה, עתיד הפמיניזם. אתה — ווייט פור איט — מחוקנדרי. נאאאקסט!
הבלוג שלך מכיל יותר מתמונה אחת של עצמך ואחת מהן היא אף בפוזה: אתה מחזיק את הסנטר באופן מהורהר, חצי-פונה אחור ונותן מבט חודר במצלמה, מביט בי מעל למשקפי השמש המגניבות שלך, משלב את הידיים משל היית הראפר המצויין אייס טי. כשאפילו העיצוב של הבלוג שלך מראה כמה הוא עוסק בפופיק שלך, זה לא סימן טוב. דיליט. הבא בתור!
כתבת עשרה פוסטים היום, ועכשיו רק 10:52. תודה לך על ההשקעה ואתה מחוק. נקסט!
אתה ניטפיקר, והמגיבים שלך גם הם ניטפיקרים. למשל, לא רק ששמת לב שבכתבה הזאת יש 12 ולא 10 סיבות, אתה גם מרגיש צורך לספר לי על זה. נקסט!
ואולי חמור מכולם: שאלת אותי בקול נעלב איך זה שלא קראתי את הפוסט האחרון שלך. הסיבה היא שאתה אומו. תודה לך על הכל. אתה מחוק. נקסט!
______________________
היה זה פוסט של יהונתן זילבר, מייסדו ועורכו הראשון של מגזין GVR, שם התפרסם הפוסט לראשונה
עוד ב-GVR:
• מפלת הלה פמיליה
• פד איווט קונטרול
• 11 סיבות לא לצאת עם רוסיות

אמש, במסיבת העיתונאים המסורתית של חברת אפל, הציג סטיב ג’ובס את Ping – הרשת החברתית החדשה של אפל. ג’ובס כינה אותה כ"רשת חברתית מוזיקלית", שתפקידה העיקרי הוא לעזור ללקוחות חנות iTunes למצוא מוזיקה חדשה ולעקוב אחרי האמנים החביבים עליהם. Ping זמין (נכון לעכשיו) רק דרך תוכנת המוזיקה של החברה, iTunes 10, וניתן לצפייה גם דרך מכשירי ה-iOS: ה-iPhone, iPod ו-iPad.
אך האם יש לפייסבוק, טוויטר וחבריהם סיבה להזיע? האם מגע הזהב של אפל יעבוד גם ברשתות החברתיות? מצב אחד – לג’ובס יש מגע זהב, ורוב המוצרים שהוא משיק מצליחים לכבוש את השוק
במהירות וביעילות. מצד שני, Ping נראית כמו שילוב מוזר של פייסבוק, טוויטר ומייספייס, וחסר לה הניחוח החדשני של מוצרי אפל המסורתיים. אם נוסיף לכך את העובדה שבשביל להתחבר לרשת צריך להשתמש ב-iTunes, תוכנה כבדה ומסורבלת (במיוחד ב-Windows) נגיע למסקנה שההצלחה של Ping אינה וודאית כלל.
כך או כך, בשביל שתכירו את Ping צירפנו בשבילכם מספר תמונות וסרטוני הדגמה, כדי שתוכלו להחליט בעצמכם אם לרשת החדשה של אפל יש סיכוי.
ככה נראים העמודים האישיים ב-Ping
האם טוויטר גדול יותר מאירופה ומה שטחו של פייסבוק?
האם טוויטר עבר את השיא? הזווית הישראלית
ממשקים מאוחדים: טוויטר היא האופציה היחידה
דפי זהב החליטה: גישה מלאה לפייסבוק בעבודה
פוסט מאת ארז רונן
ארז רונן הוא כתב טכנולוגיה בעבר וסטודנט לקולנוע בהווה. בזמנו הפנוי הוא משחק במשחקי וידאו, מתפעל ממוצרים של אפל ומתפעל את אימפרית "זה לחלשים" הכוללת בלוג ופודקאסט שבועי.
אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter
אני משחק עם גוגל אינסייטס. זה צעצוע נהדר. הוא מודד “אינטנסיביות חיפוש”, מספר החיפושים של מונח מסוים. במהלך העבודה על ציר הזמן של סיפורי ההפחדה בתקשורת הגלובלית התחלתי להסתקרן לגבי איך חיפושים נראים באמת.
למשל, החיפוש “violent video games” (“משחקי וידאו אלימים”) חושף תבנית מאוד מובהקת:
למה התבנית המובהקת? אם מוסיפים את התאריכים, הדברים מתבהרים:
כל אפריל ונובמבר הנושא מתלהט. למה?
20 באפריל הוא יום השנה לטבח בקולומביין. למרות שההשפעה שלו הולכת ופוחתת, האירוע הזה עדיין מהדהד בתודעה הקולקטיבית.
לא בטוחים בקשר לשיא של נובמבר? אולי כי זו התקופה בה מכריזים על משחקי הווידאו לקראת חג המולד?
______________________________

דיוויד מקנדלס (David McCandless) הוא סופר, כותב ומעצב בריטי. הפוסט התפרסם במקור בבלוגו Information is Beautiful ב-7.8.2009, ברשיון cc-by-nc
האימייל מתיישן ופייסבוק יחליף אותו בקרוב, נכון? לא כל כך מהר. הוובמייל הופך בהדרגה לפלטפורמה של קשרים אישיים ומידע אישי, על גביו זמינים לנו כבר היום כלים חדשניים ושימושיים.
השבוע התבשרנו על השקת תכונת Priority Inbox של ג’ימייל, המסדרת הודעות נכנסות על פי סדר עדיפויות אוטומטי.
מטרת התכונה החדשה היא לסייע למשתמשים שמקבלים כמויות גדולות של הודעות נכנסות להקל על עומס המידע ולעשות קצת סדר בתיבה על פי סדר עדיפויות. היום זמינים לא מעט כלים שיספקו ערך מוסף לתיבת המייל שלכם ויחסכו לכם זמן.
Rapportive
Rapportive הוא תוסף דפדפן עליו כתבנו בעבר, ולמרות זאת רבים לא מכירים אותו.
Rapportive הוא תוסף חדש עבור פיירפוקס וכרום שיחליף את המודעות בג’ימייל שלכם בתמונו
ת, מידע ביוגרפי וקישורים לפרופיל הפייסבוק, הלינקדאין והטוויטר של כל אדם עמו אתם מתכתבים, כולל תצוגה חיה של טוויטים אחרונים עבור האנשים שאתם מרבים להתכתב איתם במייל. זהו פלאגין מצוין שידרוש מכם שתי דקות התקנה. תתפלאו כמה שהתוסף הזה משפר את חוויית המייל שלכם. החסרון: קשה לתקן מידע שגוי ש-Rapportive מציג אודותיכם או אנשים אחרים.
איך Rapportive מייעל את העבודה
שימו לב לריכוז הפרטים אודות איש הקשר כלכם והיכולת של הכלי לשפוך אור על זהותו, כולל פרטים שאותו אדם לא בהכרח התכוון לספק לכם.

WiseStamp
כתבנו על התוסף לדפדפן פיירפוקס וגם כרום עוד בינואר, אך רק השבוע השירות הישראלי הזה הושק רשמית. WiseStamp מנסה להעשיר את חווית המשתמש בשירותי דואר-מבוסס-רשת כמו ג’ימייל, יאהו, הוטמייל ואחרים על ידי יצירת “חתימה אישית” המשלבת גם קישורים לפוסטים אחרונים שלכם בבלוג, חשבונות פליקר, תוכנות IM וסטטוסים מהרשתות החברתיות שלכם.
איך WiseStamp מייעל את העבודה
WiseStamp יוצר מאש-אפ של פלטפורמת התקשורת האישית עם סטרימים של העדכונים האישיים שלנו מרשתות חברתיות ורסס. זו דוגמה נהדרת לאופן בו פידים של תכנים יכולים להעשיר את חוויית השימוש שלנו. במקרה הזה, המיילים שלנו לא נסרקים (כמו במקרה של הפרסומות בג’ימייל) ובמקום זאת אנחנו יכולים לחשוף אחרים לתכנים רלוונטיים ומעניינים.

Greplin הוא שירות חיפוש מבוסס ענן שמאנדקס את כל שירותי התקשורת האישיים שלכם בתיבת חיפוש אישית אחת: המיילים שלכם, היומנים, חשבון הטוויטר, הפייסבוק, לינקדאין, Evernote, Salesforce ואחרים. לא יוכלים להיזכר דרך איזו פלטפםורמת תקשורת קיבלתם הודעה מסוימת? (היום קשה לזכור עקב ריבוי הפלטפורמות). אין בעיה – Greplin יפתור את הבעיה הזו עבורכם. בדרך זו הכלי הזה יוצר עבורכם מנוע חיפוש אישי מאוחד עבור כל ערוצי התקשורת הנכנסים והיוצאים שלכם. השירות הבסיסי ניתן חינם. ניתן לצפות בדמו.
Greplin Demo from greplin on Vimeo.
איך Greplin מייעל את העבודה
Greplin סורק ומאנדקס שירותים רבים חינם. מרתק לחשוב על יישומים עתידיים של השירות. למשל, מנוע המלצות שיאפשר לא רק לחפש אלא גם להמליץ לכם על תכנים רלוונטיים להודעות. למשל, כאשר אתם מתכתבים עם אדם, הכלי יציג לכם את כל המסרים האחרונים עם אותו אדם מכל ערוצי התקשורת שלכם.
למה זו רק ההתחלה
האימייל מתפתח לאט לכדי פלטפורמה. התהליך הזה מתרחש באיטיות במשך שנים אך רק
כעת צובר תאוצה, הודות למנגנון מאובטח שמספק למפתחים וחברות גישה מאובטחת לתכנים אישיים של משתמשים מבלי שםה ייאלצו למסור את הסיסמאות לחשבון המייל שלהם.
המנגנון נקרא OAuth והוא מציע סטנדרט לספקי מייל ומפתחי אפליקציות חיצוניים המבקשים גישה מאובטחת וזמנית למידע אישי מבלי שהמשתמשים ייאלצו למסור להם את סיסמאות המייל שלהם. OAuth מספק למפתחים ואפליקציות את המידע האישי הדרוש להם מבלי לחשוף אותם לסיסמאות שלכם. טוויטר החלה לאכוף לאחרונה את הדרישה לכל מפתחי האפליקציות החיצוניות בפלטפורמה להשתמש אך ורק ב-OAuth. גוגל משתמשת בסטנדרט לגישת IMAP לג’ימייל וגם יאהו משתפת איתה פעולה במטרה להפוך את OAuth לסטנדרט.
מידע אישי שמופץ ומשותף באופן מאובטח הוא מכרה זהב, הן לעסקים, והן למשתמשים שרוצים לשפר את חוויית השימוש שלהם. הכלים שהצגנו כאן הם רק ההתחלה.
פוסט זה נכתב על ידי מרשל קירקפטריק ופורסם במקור ב-ReadWriteWeb, אחד הבלוגים הנקראים והמשפיעים ביותר בעולם בתחום הווב.
פוסטים קשורים -->
חדש: חתימות אישיות מסוגננות בג’ימייל
שלושה תוספים מומלצים ל-Chrome
עצרו הכל והתקינו את הפלאגין הבא: Rapportive
פוסט מאת ReadWriteWeb
ReadWriteWeb הוא אחד הבלוגים הנקראים בעולם והבלוג מספר 1 בתחום טכנולוגיות מידע. ReadWriteWeb מפרסם את הפרשנויות המעמיקות והאיכותיות ביותר מדי יום על תעשיית האינטרנט. פוסטים נבחרים של ReadWriteWeb יתפרסמו ב"חורים ברשת" מדי שבוע
אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter
דן מנו על המידע שלכאורה נגנב ממחשבי משתתפי הישרדות: “הפרסומים, לרבות זה בו נחשף הליין-אפ של הגמר, גרם לצופים לפקפק באמינות של התוכנית” (ynet, 1.9.2010).
אמינות. של תוכנית ריאלטי. אני מקווה שסוף העולם הגיע ורק ענייני בירוקרטיה מעכבים את היישום שלו.
באמצעות דף הפייסבוק של כרמל ויסמן (זו הזדמנות לברך אותה לרגל קבלת הדוקטורט), הגעתי לסרטון מקסים שגורם לך לחשוב על משולש היחסים שמתקיים בין גברים, נשים וטכנולוגיה. בימים אלו, שבהם מחשבה היא עניין נדיר לכשעצמו, חשבתי שמן הראוי להציג אותו גם בפניכם (הסרט זכה בפרס בפסטיבל הסרטים הקצרים שהתקיים השנה ב-2006 בברלין).
Click here to view the embedded video.
האם זה מה שמחכה לנו?
"יפעת מידע תקשורתי" השיקה אפליקציית התראות חדשה המאפשרת לחברי
פייסבוק לנטר חדשות רלוונטיות בנושאים ומילות מפתח שהוגדרו מראש.
"יפעת מידע תקשורתי" ממוקדת באיתור וניתוח מידע מהתקשורת הכתובה והאלקטרונית. באמצעות האפליקציה החדשה, הזמינה חינם לכל חבר פייסבוק, תוכלו לקבל את העדכונים הכי חמים ואקטואליים אודות הנושאים שמעניינים אתכם, לעקוב אחר נושאים שחברים אוהבים ולהיחשף לנושאים הטרנדיים ברשת.
איך זה עובד
1. מתקינים את האפליקציה
2. מגדירים התראות
בלשונית "נושאים חמים" תחשפו לנושאים הטרנדיים באפליקציה ותוכלו להוסיף אותם לרשימת המעקב שלכם.
אפשר להציץ בכתבות האחרונות בנושא המבוקש באמצעות לחיצה על הנושא:
תוכלו להגדיר כל מילת מפתח בעברית בלשונית "הנושאים שלי".
ניתן לבדוק כמה עדכונים זמינים על פי ההתראה המבוקשת עוד לפני הוספתה לרשימת המעקב באמצעות כפתור "בדוק". מצער שהחיווי שניתן הוא רק מספר הידיעות בנושא ולא הצגת הכותרות שנמצאו.
ניתן להיחשף לידיעות אחרונות בנושאים אחריהם עוקבים חברים שלכם בפייסבוק תחת הלשונית "נושאים של חברים".
מוזר בעינינו שנדרשות 24 שעות כדי שעדכונים מההתראה החדשה יופיעו תחת לשונית "הנושאים שלי".
אפשר להוסיף עד ארבע התראות בלבד. אם תרצו להגדיל את מכסת ההתראות, עליכם להזמין חברים להשתמש באפליקציה. לא אהבנו את החובה הזו לבצע הפצה ויראלית עבור יפעת, באופן שעלול להטריד את החברים ולהיתפש בעיניהם כספאם. אם אנשים יאהבו את האפליקציה, הם כבר ימליצו עליה לחברים מרצונם. למה לפגוע בחוויית המשתמש של כולם?
3. תוכן גולשים או כתבות מקצועיות
הגדירו במסך "הגדרות" אם תרצו שההתראות יתבססו על כתבות מקצועיות, תוכן גולשים או שניהם בלבד.
4. לאן תרצו לקבל את המידע?
"יפעת מידע תקשורתי" ממליצה על קבלת העדכונים לפייסבוק – כדי שהחברים יוכלו לראות את הנושאים שלכם ולהצטרף בעצמם. זה רעיון לא רע בכלל, אך היישום שלו גרוע. האפליקציה תפרסם עדכונים חדשים באופן אוטומטי על הוול שלכם בפייסבוק. עדכונים אוטומטיים עלולים להציף. חוץ מזה, העדכונים מוצגים בוול במתכונת משמימה במיוחד:
הייתי מצפה שהאפליקציה תפיץ לחברים עדכונים על התראות חדשות באמצעות המייל בלבד ובתוך האפליקציה ולא באמצעות הפרסום על הוול. גם אם יפעת תציג על הוול את ההתראה באמצעות כותרת רלוונטית, זה עדיין יטריד: יכול להיות שיהיו עדכונים שלא ארצה שיתפרסמו על גבי הוול ללא רשותי. איך אפשר לעשות את זה אחרת? באמצעות Page שיציג עדכונים בהתראות חמות מכל משתמשי האפליקציה ובו לשונית שתאפשר לכם להציץ לעדכונים האחרונים בנושאים שאתם הגדרתם באופן שיאפשר לכם גם לפרסם עדכונים מעניינים על גבי הוול שלכם. הצטערנו לראות שאין בשלב זה גירסה של האפליקציה לטוויטר – פלטפורמה בה היא יכולה להתגלות כשימושית במיוחד.
פוסטים קשורים -->
דפי הפרופילים בפייסבוק מאבדים רלוונטיות
מה נשתנה בפייסבוק: דפים קהילתיים וקישורים בפרופיל
זהירות: וירוס בפייסבוק מפנה לסרטון זוועה
8 טיפים לשמירת הפרטיות בפייסבוק
פוסט מאת גל מור
גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.
אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter
מעתה בחורימבה: פוסטים מתורגמים נבחרים מבלוג הפרודוקטיביות המצוין Lifehacker.

הפופולריות העצומה של פייסבוק הביאה לכך שאנשים רבים מזייפים חשבונות על מנת לזכות בחברות שלכם ולשלוח לכם ספאם חברתי. הנה כמה טיפים שיסייעו לכם לזהות בקשות חברות מפוקפקות ולהימנע מהספאם החברתי הנלווה להן לא פעם.
בדקו את הפעילות האחרונה של המבקש

עם קבלת בקשת חברות מאדם שאינכם מכירים באופן אישי, בדקו את הפרופיל של המבקש ובחנו את הפעילות האחרונה שלו באתר. אם הוא הוסיף ממש לאחרונה כמות גדולה למדי של חברים, יש סיכוי סביר שמדובר בדמות מזויפת למטרות ספאם.
האם יש לכם חברים משותפים?
![]()
פייסבוק מאפשר לכם לדעת בקלות אם לכם ולמבקש יש חברים משותפים. אם אינכם בטוחים באשר לזהות המבקש, שלחו הודעה פרטית לאחד מהחברים המשותפים ושאלו אותו אודות המבקש לפני צירופו לרשימת החברים שלכם. ייתכן שהחבר יוכל לספק לכם מעט מידע רקע מרגיע או להפך – מעורר חשש. יכול להיות שהחברים המשותפים שלכם הוסיפו את המבקש מבלי לדעת דבר על זהותו ועל כן, רשימה נכבדה של חברים משותפים לא יכולה להבטיח שלא מדובר בספאם, אך יחד עם סימנים משותפים היא עשויה להוות אות חיובי.
חשדו בהמלצות על חברים
תכונת People You May Know של פייסבוק מציעה לכם לצרף חברים חדשים שעשויים לעניין אתכם, על פי פייסבוק. בעוד התכונה סיפקה המלצות מתאימות עבורי חצי מהפעמים, בחצי האחר היא דחפה לי אנשים עלומים שכל קשר ביני לבינם אינו קיים. אם תענו להמלצות האלה מבלי לבדוק, ייתכן שתצרפו חברים שאינם אלא ספאמרים לאחר שחברים שלכם צירפו אותם ללא מחשבה. אל תצרפו אנשים מומלצים לרשימת החברים שלכם לפני שבדקתם אותם.
חשדו גם בחברים אמיתיים
תרמית זו אמנם נפוצה פחות, אך חשוב להיות מודעים לה שכן נזקיה גדולים במיוחד. ספאמרים מתוחכמים גונבים זהות מאנשים אמיתיים ומזדהים אליהם באמצעות חשבון מסוים. עם קבלת בקשת חברות מאדם שאתם מכירים, יידרש מכם רק לבקר בדף שלהם בפייסבוק במשך 10 שניות כדי לוודא שאינו נראה מוזר. למשל, ריק לחלוטין או מלא במסרים שיווקיים, למשל. רוב הסיכויים הם שלא תיתקלו במקרים כאלה, אך לא יזיק לבדוק כל בקשות חברות לפני אישורה.
אמתו את הזהות שלכם
לחברים חשדנים במיוחד מומלץ להשתמש ב-mysafeFriend, אפליקציה שמאפשרת
לכם לאמת את הזהות שלכם על מנת שחברים ידעו כי אתם אמנם אתם בפייסבוק. כמובן שגם אפליקציה זו לא תוכל לאמת לבטח את זהותכם, אך היא תורמת לוודאות. פשוט הוסיפו את האפליקציה בפייסבוק, לחצו על הכפתור האדום הגדול עם הכיתוב Validate Your Identity Now ועברו דרך שלושת השלבים.
אימות מאובטח יותר יעלה לכם כסף, אך שירות האימות הבסיסי הוא חינם ואמור להספיק לכל משתמש ביתי. ככל שיותר אנשים ישתמשו באפליקציה, נוכל להיות בטוחים יותר שאכן אנשים אמיתיים מולנו.
כותב הפוסט הוא אדם דאצ’יס והוא פורסם במקור בבלוג הפרודוקטיביות Lifehacker
פוסטים קשורים -->
משאל: מהי מדיניות הנוכחות שלכם בפייסבוק?
דפי הפרופילים בפייסבוק מאבדים רלוונטיות
8 טיפים לשמירת הפרטיות בפייסבוק
פוסט מאת Lifehacker
בלוג בנושא תוכנה והמלצות על שירותים, כלים, אתרים וקיצורי דרך שחוסכים זמן ומייעלים את השימוש בווב
אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter
הצלמת גלית רוזנבאום עורכת מכירה מצילומיה:
היי חברים
לכבוד סופ קייץ שהגיע
והביא איתו גם את יומהולדתי
פותחת את ביתי ליום שלם של מכירת צילומים במחירי סופ עונה
על הקיר: ים ועוד ים, ת”א ושלל הפתעות
כדאי!
מתי?
יום שישי 3.9.2010 רופין 51 ת”א
מ 11.00 בבוקר עד 20.00 בערבתבואו. יהיה כייף








מהו סוד הצלחתם של יזמים? מהם האתגרים המרכזיים עימם הם צריכים להתמודד? איך בונים חברה גדולה? איך מתמודדים עם הציניות וחוסר הפירגון האופייניים כל כך לקהל הישראלי?
עם השאלות האלו ועוד רבות אחרות יתמודדו ביום ראשון הקרוב שניים מהיזמים הבולטים ביותר בהיי-טק הישראלי – יהודה זיסאפל ושי אגסי. שניהם יהיו אורחים שלי בפורום MIT באוניברסיטת תל אביב
, באירוע מיוחד לקראת ראש השנה. זיסאפל ואגסי עומדים מאחורי תופעות יוצאות דופן בנוף ההיי-טק הישראלי, ואני משוכנע שהסיפורים שלהם יכולים לעורר השראה אצל רבים מאיתנו.
לא פחות מעניין מהסיפור האישי שלהם, הוא נושא השתייכותם למשפחה של יזמים. ראובן אגסי, אבא של שי, יהיה גם הוא על הבמה ויענה על שאלותיי בנושאי יזמות סידרתית ו"איך זה לעבוד כשותף עם הבן שלך?" יהודה זיסאפל עובד עם אחיו זוהר, עבד עם בנו רועי וגם אשתו נאוה היא יזמית מכובדת בפני עצמה. תודו, שיש פה חומר מעניין למספר שאלות בנושא.
בנוסף, ננסה ללמוד קצת מזיסאפל על מה שקורה מאחורי הקלעים באחת החברות הפרטיות הגדולות בהיי-טק הישראלי, הלא היא רד תקשורת , ואולי להפיק לקחים בנושא הכל כך מדובר של "איך בונים חברה גדולה?"
שי אגסי מנהל היום את "Better Place" , פרויקט מאתגר, עצום בהיקפו ולא פחות מכך בשאיפות שלו. הסיפור שלו יהיה מרתק, אני בטוח בכך.
מקווה לראות אתכם ביום ראשון באוניברסיטת תל אביב. לפרטים נוספים היכנסו כאן.
ובנוסף: יש לכם שאלות, שהייתם מעוניינים לשאול? אין בעייה, שילחו לי אימייל, או – יותר טוב – כיתבו אותן כאן. השאלות הטובות ביותר יישאלו בעת האירוע, אני מבטיח.
חורימבה מחלקים חמישה כרטיסים חינם לאירוע. כדי לזכות בהם, השתמשו בתגובות כדי להפנות שאלות מעניינות ליהודה זיסאפל ושי אגסי לקראת האירוע. חמישה מכם שישאלו שאלות מעניינות במיוחד ייזכו להיות באירוע ולשאול אותם פנים מול פנים. שמות הזוכים יתפרסמו בערב חמישי הקרוב.
פוסטים קשורים -->
סטארט דאון: למה ישראל מתייבשת
פוסט שותף: האם יש עתיד לתעשיית האינטרנט הישראלית?
פוסט מאת יזהר שי
יזהר שי, יזם היי-טק, משקיע הון סיכון ואוהד נלהב, כותב על השחקנים ועל האירועים המרכזיים בהיי-טק הישראלי
אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter
בפוסט שפורסם פה ב-17.8.2010 נפלה טעות. התיקון בתחתית הפוסט >>








לשכת ראש הממשלה מוכיחה שקיפות ומפרסמת בפליקר הרשמי שלה את מספר הטלפון הלווייני של ראש הממשלה בנימין נתניהו. הלשין: יובל עצמון.

גלידות שטראוס משיקה גלידות עליהן מוטב
ע הלוגו של פייסבוק וכיתוב שמציין כי המוצר "נבחר על ידי האוהדים של קרמיסימו בפייסבוק". מדובר בטעמים שהחברה מחזירה למדפים, שנבחרו על ידי צרכנים דרך עמוד הפייסבוק של קרמיסימו – קרמבו ומוס שוקולד. לרגל השקת הקמפיין השיקה החברה סרטון פרסומת די משעשע בו מככב שחקן בן דמותו של מייסד פייסבוק, מארק צוקרברג, שמבקש להודות לחברי קרמיסימו בפייסבוק ושוקל ברצינות להחליף את הלייק בלק לאות הכרה. אהבנו.
ה-FDA האמריקני: אסור לעשות "לייק" על תרופות
חורימבה לשבת: לייק להמונים וכרטיסים חינם לכנס דה מרקר
פייסבוק מציינת 500 מיליון ושואלת: מה הסיפור שלכם?
פוסט מאת גל מור
גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.
אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter
יוטיוב זה אחלה. באמת! האפשרות לראות כמויות חסרות פשר של סרטוני וידאו בחינם, ולשתף אותם איך שרק רוצים עם כל העולם, עשתה מהפכה של ממש בעולם הוידאו ברשת, ולא בכדי. ולמרות זאת, אחד מהדברים המעצבנים ביותר ב-Youtube, לפחות עד לאחרונה, היה דווקא אחת מנקודות החוזק העיקריות שלו: האפשרות להטמיע סרטים באתרים אחרים, או בלעז: Embed.
על פניו זה פשוט: לוחצים כל כפתור ה-Embed שנמצא מתחת לכל סרטון (כמעט) ביוטיוב, מעתיקים את קוד ה-HTML שנוצר לאתר שלכם – והנה הוידאו המבוקש נמצא אצלכם. הבעיה: גוגל הגדילו את ההטמעה לגדלים מסויימים בלבד. כך למשל, בסרטוני HD, אפשרה יוטיוב רוחב מינימלי של 560 פיקסלים לסרטון. ומה יעשה מי שרוחב טור התוכן באתר שלו צר יותר מ-560 פיקסלים? יכנס לצרות, כי נסיון להטמיע סרטון כזה באתר יוביל לתוצאה מחורבשת.
כמובן שכל מי שמתמצא מעט ב-HTML היה יכול לשנות את הקוד, ידנית, כדי להתגבר על הבעיה. אבל זה היה פתרון עקום, שדרש התעסקות מיותרת בקוד וחישובי יחס מעצבנים. המטמיעים המכורים ישמחו לדעת שגוגל סוף סוף הוסיפה אפשרות לשנות באופן ידני את הגודל של הסרטים. רק הזינו את הרוחב או האורך המבוקש, ויוטיוב ישנה בעצמו את השינוי בקוד. הרבה יותר מהיר, הרבה יותר פשוט, הרבה יותר יעיל.
ובכלל, מי שמשום מה לא העיף מבט בשלל האפשרויות שיוטיוב מאפשרת לבצע בהטמעת סרטונים, רצוי שיעשה זאת כעת. משחק באפשרויות השונות יאפשר לכם להוריד או להפעיל את האפשרות להראות סרטונים דומים, לשנות את צבע המסגרת של הסרטונים, לאפשר גרסאות HD של סרטונים ועוד.
הטמעה מיוטיוב היא אחד מכלי העבודה היעילים ביותר בכל הקשור לוידאו ברשת – ותמיד כדאי לדעת מה עושים ולהתאים את אופי ה-Embed לאופי האתר שלכם, ולא סתם ללחוץ בעיוורון על הכפתור, להעתיק את הקוד הדיפולטי, ולהמשיך הלאה.
>
פוסט מאת ארז רונן
ארז רונן הוא כתב טכנולוגיה בעבר וסטודנט לקולנוע בהווה. בזמנו הפנוי הוא משחק במשחקי וידאו, מתפעל ממוצרים של אפל ומתפעל את אימפרית "זה לחלשים" הכוללת בלוג ופודקאסט שבועי.
אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter
אזהרה: הווידאו הבא קשה לצפייה ובכל זאת פסטורלי במפלצתיות שלו: נערה עומדת על גדת נהר, רוכנת אל דלי מלא בגורי כלבים, נוטלת מתוכו לידה כלבלב אחר כלבלב ומשליכה אותם לנהר. הסרטון פורסם ביום ב’ השבוע לדיון בקהילת התמונות הפופולרית 4chan עם מסר "תמצאו את הכלבה המטומטמת הזו ותזרקו אותה לנהר".
אפשר לסמוך על חברי 4chan הידועים לשמצה לא יאכזבו. המשימה לא הייתה פשוטה. דף הסרטון ב-Liveleak הכיל מעט מאוד פרטים על זהות מפרסם הווידאו:
וכך חברי הקהילה ניגשו למשימה עם רקורד קודם של הצלחה: הם איתרו אישה שהשליכה חתול לפח אשפה והטרידו אותה עד שנאלצה להודות ולהתנצל. והם לא אכזבו גם הפעם. חברי 4Chan התחקו אחר מפרסם הווידאו ביוטיוב, הם גילו, ככל הנראה, את חשבון הפייסבוק שלו וגם שני פרופילים שנראו קשורים לבחורה שנראית בווידאו, כמו גם חברים של הצלם.
לאחר שאותרו החשד, החלו חברי 4Chan להציק לאנשים כאלה באופן שיטתי. Gawker מדווח שנער מבוסניה פירסם הודעה בפורום משחק קרואטיאני בו הוא מתלונן על הטרדות ומודה על קשר כלשהו לווידאו. עד כה לא ברור אם מי מהחשודים אכן קשור למעשה. בסתר לבכם אתם בוודאי מאחלים לאותם מתעללים שימותו בעינויים קשים, אך מי באמת שם את חברי 4chan לשופטים. מי ערב לכך שהם צודקים? באותה קלות בה אנשי 4Chan עושים צדק, הם גם עלולים לבצע לינץ’ וירטואלי באנשים על לא עוול בכפם. האכזריות שלהם מתחרה בברבריות של אותה משליכת כלבלבים אלמונית.
פוסט מאת גל מור
גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.
אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter
“להנחות את מגישי חברת החדשות – ובעיקר את יונית לוי – להטעים כשיש צורך גם אותיות גרוניות. לא ייתכן ולא סביר שהאות ע’ והאות א’ יישמעו אותו הדבר” – מתוך מכתב תלונה של רשת בתי הספר הדתיים אמי”ת, בו נטען שצופי חדשות 2 טעו לחשוב שהמנהל המטריד מינית עובד ברשת אמי”ת ולא בבי”ס עמית, בגלל שהמגישה יונית לוי לא הגתה את האות עי”ן כמו שצריך. נרג מעריב, 1.9.2010.

במידה רבה ענף ההיי טק הישראלי הוא ענף של השראה. בכל פעם שרוצים לתאר את יכולתה של ישראל לפרוץ מחוץ לגבולות של טריטוריה ושפה ובכל פעם שמדברים על פריצות דרך בינלאומיות הדוגמא של תעשיות ההיי טק היא הראשונה שנשלפת.
ההיסטוריה של ההיי טק הישראלי רצופה גורמי השפעה והשראה, אנשים שהובילו ומובילים עדיין את התעשייה קדימה ושימשו מודל לאחרים שבתורם ובתקופתם שימשו מודל לדורות שבאו אחריהם.
יש בתעשייה המקומית לא מעט דוגמאות לבנים או בנות שהלכו בעקבות הוריהם. חלק מהדוגמאות מוכרות כמו עוזיה גליל מראשוני תעשיית היי טק הישראלית וממקימי אלרון ורות אלון ביתו מייסדת נטוויז'ן, או אריק ורדי בנו של יוסי ורדי שהיה ממקימי מיראביליס. חלקן מוכרות פחות כמו ירון בינור מיסד הסטארט אפ Redbeacon, זוכה בתחרות החברות הסטארט אפ המבטיחות בעולם של טקראנץ', שאביו יובל בינור הוא יזם ותיק ומראשוני תעשיית המדיקל בישראל.
בשבוע הבא יערוך פורום MIT באוניברסיטת תל אביב בחסות קרן ההון סיכון Canaan Partners מפגש ייחודי שיעסוק בדיוק בנושא הזה. תחת הכותרת "הכל נשאר במשפחה" ידברו שי אגסי ואביו ראובן וזוהר זיסאפל ובנו רועי, שהוא יזם מצליח בתעשיית ההיי טק הישראלית.
מה מביא בן ללכת בעקבות אביו לתעשייה? מה הוא ומי הוא מודל בתעשיית ההיי טק הישראלית ומי הם גורמי ההשפעה על כל אחד מהדורות? אלו הן רק חלק מהשאלות שיעלו לדיון במפגש המסקרן של אבות ובנים.
את הארוע ינחה יזהר שי, יזם היי-טק, משקיע הון סיכון ושותף בקרן קיינן, שהשיק בלוג חדש וראוי: Startup Stadium .
מי הוא הגורם המשפיע ביותר עליכם? במי ראיתם מנטור וסיפורו של מי הצית בכם רצון ללכת בעקבותיו לתעשייה?
שתפו אותנו בשמות ובסיפורים, בין המגיבים יחולקו חמשה כרטיסים למפגש ביום ראשון באוניברסיטת תל אביב. לסיפורים משפחתיים שלא הכרנו תינתן עדיפות בקבלת כרטיס משפחתי J
בתקופה האחרונה קראתי את "אשפי המספרים", ספרו של סטיבן בייקר שיצא באחרונה בתרגום לעברית (הוצאת מודן, תרגם: גיא הרלינג). את הספר קיבלתי כדי לכתוב עליו ביקורת עבור מוסף ספרים של "הארץ". הביקורת התפרסמה הבוקר ואני מזמין אתכם לקרוא אותה. אני לא חושב שתתחרטו. בשבוע שעבר דיברתי על הספר אצל לונדון וקירשנבאום ומי שמעוניין לצרוך גרסה קצרה יותר ופחות מנומקת של הביקורת, מוזמן לצפות באייטם.
כתבתי כ-1,200 מילה בביקורת שלי ל"הארץ" ויכולתי לכתוב יותר. הרבה יותר. זה לא שלספר אין פגמים. למחברים האמריקאים של ספרי עיון יש נטיה מעצבנת לגלוש לפירוט יתר כאשר הם מתארים סיטואציה ("פגשתי את ג'ו שמו בבית קפה קטן בוושינגטון. למרות השעה המוקדמת, הוא נכנס בצעד קליל אל בית הקפה. מיד הבחנתי שהוא מסוג האנשים שכבר שתו את הקפה שלהם הבוקר. הזמנתי אותו לשבת לידי. הוא הניח את התיק שלו, מסוג התיקים שחביבים על סוכני סי.איי.איי, לידו. כוח ההרגל. הוא הזמין קפה. חייכתי" וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה), בעוד שכל שאתה רוצה הוא לשמוע מה יש לג'ו שמו לומר. אולי הסיבה לסגנון הזה נעוצה בכך שבייקר עצמו הוא עיתונאי והוא לא מתאפק מלתת קצת צבע, כפי שנהוג לעשות בכל כתבת מגזין שמכבדת את עצמה.
אבל כאשר בייקר משאיר את הצבע בצד וניגש אל הסיפור עצמו, הוא מספר סיפור מרתק שהשורה התחתונה שלו היא שכולנו מספרים (numbers). למעשה, כולנו נבלעים בתוך משוואות שמחשבות מספרים שאמורים לייצג אותנו, את העמדות שלנו, את המחשבות שלנו, האמונות, הנטיות וההעדפות שלנו. בספר חושף בייקר את הדרכים שבהן הופכים אותנו למספר וגם מציג חלק מהמשמעויות.
הוא מקפיד להציג את שני צדי הסיפור: כן, אנחנו הופכים לנתון שאחריו ניתן לעקוב ושבאמצעותו ניתן למכור לנו יותר, לשווק לנו יותר, לגרום לנו לעבוד יותר אבל לעובדה שניתן לייצג את העצמי שלנו, ואפילו את הגוף שלנו כמספר, יש גם יתרונות. אלו באים לידי ביטוי בתחום הבריאות ואפילו בתחום האהבה (חישבו על אלגוריתמים שמשדכים אנשים בהתאם למידת ההתאמה שלהם שהושגה באמצעות ניתוח מתמטי של העדפותיהם ונתוניהם הגופניים).
מכיוון שאנחנו מספר בכל מקום מקטלגים אותנו, ממיינים אותנו וכמובן, מדרגים אותנו. פעם אחר פעם אני חוזר לטקסט הזה, הראשון שכתבתי עבור "העין השביעית", שכן בעיני הוא מייצג את ההוויה של העיתונאות החדשה: "בוא ונדרג אותך". כך, מופיעים בעיתונות הישראלית אינספור רשימות ממוספרות שמדרגות אנשים לפי משהו: הרווקים, העשירים, המתעשרים החדשים, המשפיעים, הצומחים, הנחשקים – וכמובן כל אלו שנפלו מהמקום התשיעי למקום ה-27. שנה קשה היתה להם.
האופטימיות של בייקר לא משכנעת אותי. לתחושתי אנחנו לא מעריכים נכונה את היכולת של "הנומראטי", של אשפי המספרים, לבצע מניפולציה במספרים כיוון שאנחנו בטוחים שמספרים לא משקרים.
אוהו, הם משקרים. כל הזמן.
האם ניתן לחייב אדם למסור את ססמאת המחשב שלו או הססמא שמצפינה כונן קשיח במסגרת חקירה פלילית או במסגרת הליך אזרחי? זו, בקצרה, אחת השאלות המעניינות יותר שרשויות האכיפה מנסות להמנע ממנה בצורה אובססיבית. אחת הסיבות להמנעות מהשאלה הזו היא כיוון שרשויות השלטון מעדיפות, עד שבית משפט יחליט אחרת, לנסות למצות דרכים טכנולוגיות לעקוף את הרגשת הפרטיות היחסית שמרגיש אדם שמשתמש בשירותים אלקטרוניים כמו שירות הצפנת התקשורת של Blackberry, שיחות מוצפנות של Skype ושירות הדואר האלקטרוני של Google. בעצם, במהלך העסקים הרגיל שלנו, אנו סומכים על עשרות שירותי צד שלישי שמחזיקים ססמאות שלנו, מנהלים עבורנו תקשורת מאובטחת ומוצפנת ומהווים את היד הארוכה שלנו.
ראשית, צריך להבין מהו הכלל: המידע שלך, בין אם הוא מוחזק על ידך ובין אם הוא מוחזק על ידי צד שלישי, נחשב מידע פרטי שלך, שאתה קובע למי יש את הגישה אליו. גישה לא מורשית לקבצי מחשב של אדם מהווה עבירה פלילית: חוק המחשבים קובע כי "החודר שלא כדין לחומר מחשב הנמצא במחשב, דינו – מאסר שלוש שנים". הפסיקה פרשה את החדירה ככניסה ללא הסכמתו של אדם, תוך מעקף של אמצעי אבטחה. בפרשת אבי מזרחי, ציין בית המשפט כי: "עצם העובדה שבעל מחשב איננו שש למעשי החודר אליו, איננה מספקת. העובדה שבעל האתר איננו מעוניין במעשי אחרים אין לה דבר עם ההליך הפלילי. רק אם החדירה הצליחה לעקוף אמצעי אבטחה ברורים כלשהם, ומטרתה הייתה לעקוף אמצעים אלו, אז ורק אז מדובר בחדירה שלא כדין" (ת"פ (י-ם) 3047/03 מדינת ישראל נ' מזרחי, פ"מ תשס"ג(3) 769 וכן עפ71766/04 מדינת ישראל נ' ברמן רם (פורסם בנבו), אושר בעליון ברע"פ 6489/04 מדינת ישראל נ' רם ברמן).
כך גם גורס השופט טננבוים בהחלטה בנושא הלוי (פ 9497/08 מדינת ישראל נ' משה הלוי) כאשר פסק כי חדירה לאתר אינטרנט, לאחר שסופקה לנאשם מחרוזת שקולה לססמאת הגלישה, בה ביצע הנאשם שורה של מעשים בשם המתלונן, אינה חדירה לחומר מחשב: “אישית אנו סבורים כי ייתכן שמן הראוי היה לנסות לזנוח את הניסיון להגדיר מושגית את המונח "חדירה למחשב" אלא לנסות להגדרו בצורה קזואיסטית. קרי, לתת רשימת מקרים שקיומם ייחשב ל"חדירה" (כגון השגת סיסמאות במרמה, כניסה לאתרים שמבקשים לחסום באופן טכנולוגי את הכניסה ממי שאין לו "מפתח", או שיש בהם אמצעי אבטחה שרמתם תוגדר בחוק, ועוד). אין אפשרות לדעתנו למצוא הגדרה מופשטת טובה שנוכל היעזר בה, אולם שוב, זו דעה אישית. אולם כל זה איננו רלוונטי למקרה שלפנינו. משקבעתי עובדתית כי הלמו קיבל משדות את הקישור לאתר המרכז לגביית קנסות שדן בו, הרי ברור כי לא עבר עבירת חדירה למחשב וממילא לא חדר למחשב על מנת לעבור עבירה”.
כלומר, על פי חוק המחשבים, אין כל אפשרות להכנס למחשבו של אדם אלא בהסכמתו או על פי דין. לכן, במקביל להוספת העבירה, תוקנה פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) כך שסעיף 23א של הפקודה יאפשר במקרים בהם שופט נותן צו חיפוש לערוך חיפוש אגב חדירה לחומר מחשב. על הצו לפרט את מטרת החיפוש ונאסר על החיפוש לפגוע בפרטיות במידה העולה על הנדרש. הדרישה היא כה מהותית עד שהפסיקה הבינה כי החיפוש במחשב הוא פגיעה בקניינו של אדם (ב"ש 1152/03 מדינת ישראל נ' מיכאל אברג'יל) וכי כל חדירה כזו נדרשת להעשות בנוכחות עדים מטעם בעל המחשב.
אולם, צו החיפוש מאפשר אך לחדור לחומר המחשב. כיצד תבוצע החדירה? בפרשת אברג'יל אימץ בית המשפט את גישתו של דר' נמרוד קוזלובסקי וקבע כי "לאחר תפיסת המחשב, יועתקו קבצי המחשב (בנוכחות מומחה מטעם המשיב), כאשר הדיסק בו מצוי החומר המועתק ייחשב כמקור וניתן יהיה להציגו כראיה בתיק העיקרי, וזאת לאחר שב"כ המשיב מסכים מראש לכך שלא יטען כל טענה כאילו דיסק זה אינו מקור, ולא יטען כל טענה שהבאת דיסק זה כראיה סותר את "כלל הראיה הטובה ביותר". לאחר העתקת הקבצים לדיסק, ניתן יהיה להחזיר את המחשב (על התוכנה שבו) לבעליו".
אבל לעיתים לא די בהעתקת המחשב, שכן העתקתו עדיין לא מאפשרת את החיפוש בו. במקרים בהם נדרשת ססמא על מנת לחדור לחומר המחשב, גם אם ימצא העתק בידי המשטרה, עדיין לא יהיה בכך כדי לאפשר להם לחדור ולקרוא את חומר המחשב. בעניין ע"פ 1761/04 גלעד שרון נ' מדינת ישראל. באותה הפרשה החזיק גלעד שרון במספר מסמכים אשר היו דרושים לצורך חקירה נגדו. המסמכים הוחזקו בבית ראש הממשלה, ועל כן למשטרה לא היתה סמכות להכנס לביתו של החשוד ולחפש שם. לכן, ביקשה המשטרה צו שמחייב את שרון להציג בפניה מספר מסמכים. שרון לא ציית בצורה מוחלטת לצו, וטען כי החסיון מפני הפללה עצמית וזכות השתיקה מאפשרים לו לא לשתף פעולה עם רשויות החקירה כאן. בית המשפט, בהחלטה שאינה חד-משמעית, קבע כי "סעיף 43 עצמו אינו קובע סנקציה בשל אי קיום צו שהוצא מכוחו. לכאורה, יוצא כי בית המשפט מוציא הצו אינו מוסמך להטיל עונש על מי שאינו מקיים את הצו וכל שמוסמך הוא לעשות הוא להבהיר בהחלטה מטעמו כי הצו לא קוים כדין"; אולם, קבע כי על שרון ישנה חובה למסור את המסמכים.
בישראל טרם נדונה השאלה האם יש להכריח אדם למסור את ססמתו בעת חקירה פלילית, למרות שהעניין עלה בצורה אגבית במספר הליכים משפטיים מבלי לקבל את ההתייחסות הראויה (בש"א 9455/09 תום קפלן נ' קבוצת PCIC, תפ (ת"א) 40071/04 מדינת ישראל נ' חברת בוריס פקר הנדסה בע"מ, עב (ת"א) 7615/02 דוד בנימין נ' קוריג'ין בע"מ), מקרים בהם אישר או דחה בית המשפט בקשה לחדירה לחומרי מחשב של עובדים או שותפים עסקיים (עב 010121/06 טלי איסקוב נ' הממונה על חוק עבודת נשים ועב' 1158/06 רני פישר נ' אפיקי מים, (ה"פ 1529/09 חן בת שבע ואח' נ' יוני בן זאב). או טען כי פריצה למחשביו של עובד היא פגיעה בפרטיותו (עמר"מ 13028-04-09 בנימין אליהו נ' עיריית טבריה). אולם, בכל אחד ממקרים אלה לא עלתה השאלה האם ישנה חובה על אדם למסור את הססמא, ומה תהיה הסנקציה במקרה של אי מסירתה.
כלומר, במסגרת חקירה פלילית, יכול חוקר המשטרה לשאול אדם לססמאת הגישה שלו למחשב. אדם יכול לסרב ממספר טעמים: ראשית, הוא יכול לטעון לכך שמסירת הססמא תפגע בזכותו למניעת הפללה עצמית לפי סעיף 47 לפקודת הראיות; שנית, הוא יכול לטעון כי מסירת הססמא פוגעת בפרטיותו מעבר למידה הנדרשת ועל כן מדובר בפגיעה בזכות חוקתית. כאמור, אי מסירת הססמא עשויה להיות בעייתית מבחינת המשטרה, אולם, לאור הפרקטיקה הפסולה שמשטרת ישראל נוקטת בעת חיפוש בחומרי מחשב ((בשפ 5837/09 אורטיז נ' מדינת ישראל, תפ (י-ם) 2077/06 מדינת ישראל נ' אליהו אריש), הרי שאי מסירת ססמא יכולה להציל לעיתים חפים מפשע יותר מלהרשיע פושעים.
בארצות הברית, מנגד, פסקו בתי המשפט כי אין על נאשם חובה למסור את ססמאת המשתמש שלו. בית המשפט פסק כי "ססמא, כמו צירוף מספרים, נמצאת בתודעתו (mind) של החשוד ולכן היא עדות הנמצאת מעבר לאפשרות החקירה של חבר המושבים במשפט" (Boucher v. State, United States District Court for the District of Vermont, 2007 WL 4246473). בית המשפט לערעורים באותו המקרה, אמנם, חייב את הנאשם למסור את תוכן הכונן הקשיח שלו (אך לא את הססמא) כיוון שבתחילה אכן נתן לרשויות את הרשות לחפש בכונן (2:06-mj-91 In Re: Grand Jury Subpeona v. Boucher). בית המשפט פסק, בצורה דומה מאוד לבית המשפט העליון בישראל בנושא גלעד שרון כי:
"Boucher accessed the Z drive of his laptop at the ICE agent's request. The ICE agent viewed the contents of some of the Z drive's files, and ascertained that they may consist of images or videos of child pornography. The Government thus knows of the existence and location of the Z drive and its files. Again providing access to the unencrypted Z drive adds little or nothing to the sum total of the Government's information about the existence and location of files that may contain incriminating information".
בבריטניה ישנו חוק ספציפי המאפשר את חשיפת מפתחות ההצפנה The Regulation of Investigatory Powers Act 2000 שקובע בסעיף 49 כי ניתן, במקרים בהם ישנו חשד כי מפתח למידע מוצפן נמצא בידי אדם, לחייב את אותו אדם למסור את המפתח. במקרה אחד, בית המשפט העליון בבריטניה פסק כי חובה על חשודים למסור את מפתחות ההצפנה שלהם:
"On analysis, the key which provides access to protected data, like the data itself, exists separately from each appellant's "will". Even if it is true that each created his own key, once created, the key to the data, remains independent of the appellant's "will" even when it is retained only in his memory, at any rate until it is changed. If investigating officers were able to identify the key from a different source (say, for example, from the records of the shop where the equipment was purchased) no one would argue that the key was not distinct from the equipment which was to be accessed, and indeed the individual who owned the equipment and knew the key to it" (S & Anor v. R [2009] 1 All ER 716, [2008] EWCA Crim 2177).
לשיטתי, ההחלטות שגויות ונובעות מתוך תפישה לא נכונה של מהות ההצפנה. אין מחלוקת, כי לו יכלו רשויות החקירה בצורה טכנית לחדור לחומר המחשב המוצפן, היתה להם את הסמכות לעשות כן. אלא שהמחלוקת היא על עצם חיובו של אדם למסור מפתח הצפנה כלשהוא. הן במקרה הבריטי של S & R וגם במקרה האמריקאי של Boucher, החיוב למסור את מפתח ההצפנה נבע מצורך טכנולוגי שבגללו לא הצליחו רשויות החוק לחדור לחומר. דרשו מאדם לשתף פעולה עם רשויות חקירה שמעוניינות לפעול נגדו, ובעצם להיות חלק מהליך החקירה. לא מדובר על מענה על שאלות פשוטות (שגם עליהן יכול אותו אדם לסרב לענות), אלא על מצב בו נדרש אותו חשוד לפענח עבור רשויות החוק את מילות הקוד שלו.
הרציונאל בשני המקרים היה כי רשויות החקירה ידעו על קיומו של החומר, ופשוט לא היתה להם גישה אליו; במקרה של S&R דובר על סרטון מוצפן שהתגלה ובמקרה של Boucher דובר על פורנוגרפית קטינים. אלא, שברוב המקרים, דווקא לרשויות החקירה אין מושג לגבי תוכן הכונן, ואין דרך להבטיח שהחיפוש שיבצעו יהיה ממוקד אך ורק לחומרים אותם הם מחפשים. אלא שהעדר היכולת הפרקטית של רשויות החוק לפתוח מפתחות הצפנה וכן הרצון המתמד שלהן לפקח על התנהגויות, מביאות לכך שפרקטיקות פסולות ננקטות.
מטרת ההצפנה היא להגדיר, בפועל ובלי כל חוק, מידע מסוים כחלק אינהרנטי מהמידע הנמצא בראשו של אדם. בניגוד למפתח פיסי, כמו מפתח הבית שלך, שהמשטרה יכולה לתפוס כיוון שהוא חפץ, מחשבה אינה חפץ. הססמא שנשמרת בצורה של מחשבה (ומחשבה בלבד) היא חלק ממחשבותיו של אדם, ואף אם היא מועילה לרשויות בחקירה, היא חלק בלתי נמנע מהמתחם הפרטי ביותר. כשם שנאסר על המשטרה להגיש ראיות שהופקו על ידי פוליגרף (עממ 1/95 פלוני נ' שר הביטחון) למרות שמותר למשטרה להשתמש במכשיר לצרכים פנימיים, (בג"צ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית הדין הצבאי לערעורים אלוף אילן שיף); כלומר, כאשר מדובר בחקירה המבוססת על ממצאים פיסיולוגיים לא רצוניים של אדם, בתי המשפט אפשרו קליטה חיצונית (כמו פוליגרף) או חיפוש בגוף החשוד אך לא חדירה לנבכי מוחו.
חדירה למוחו של אדם חורגת הרבה מעבר למותר; החדירה שוברת את האיזון העדין בין אדם וחברה (בג"צ 5100/94 הועד הציבורי נגד עינויים נ' ממשלת ישראל). בפרשת הועד הציבורי נגד עינויים, ציטט בית המשפט העליון את ספרו של יעקב קדמי, "על הראיות", בו אומר קדמי כי "כל חקירה, ותהא זו ההוגנת והסבירה מכולן, מעמידה את הנחקר במצבים מביכים, מחטטת בצפונותיו, חודרת לפני ולפנים של ציפור נפשו ויוצרת אצלו לחצים נפשיים חמורים"; אולם, קבע כי על אמצעי החקירה לא להיות בלתי סבירים ובלתי ראויים, ועליהם להגשים את מטרת החקירה. בית המשפט פסל שלל אמצעים הכוללים פגיעה בכבודו של אדם והבהיר כי הנסיבות היחידות בהן יכול חוקר להפעיל לחץ או אלימות כלפי אדם הוא הסייג של "פצצה מתקתקת" וגם אז, ההגנה שתנתן היא הגנה של פטור מאחריות על הפעלת האלימות על האדם.
חקירה המחייבת אדם למסור את מפתח הכניסה למוחו או לקבציו המוצפנים אינה שונה מהפעלת היפנוזה, סמים או לחץ פיסי על מנת לקבל את המידע הצפון בתוך ראשו של האדם. חומר המחשב המוצפן אינו חפץ, אלא חומר שאדם בחר שלא לשתף עם אף אדם אלא עם עצמו בלבד. אם היה נותן את מפתחות ההצפנה לאדם אחר, או אם היתה ראיה חיצונית כלשהיא אודות אותו החומר, הרי שהיה ניתן להשיג את החומר באמצעי אחר; מנגד, כאשר החומר מוצפן, הוא מהווה חלק מנפשו של אדם והאמצעי הטכנולוגי אינו משפיע על היכולת לגעת בחומר.
[פורסם בגליון ספטמבר של Digital Whisper]
0. (תודה לעודד סלע)
רפורמת בכר, שהביאה לנו הפרדה בין היועץ הפנסיוני למי שבפועל מטפל בכספי הפנסיה שלנו הביאה לחקיקת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (עיסוק בייעוץ פנסיוני ובשיווק פנסיוני). אותו חוק קובע חובת רישוי לייעוץ פנסיוני, קובע חובות אמון ודרישות להעדר ניגודי עניינים ותנאים מקיפים לפיקוח. המטרה להצעת החוק היתה לייצר שוק משוכלל, שלא יפעל מתוך תשתית הניגודים הקיימת בכך שהגוף שמשווק לרוב הציבור את תכניות החסכון גם מרוויח מעצם החסכון, ועשוי לתעל את הכסף לאפיקים לא ראויים. למרות זאת, דו"ח מבקר המדינה לשנת 2010 קבע שהרפורמה, בכל הנוגע לפנסיה, יושמה בחלקה בלבד. למרות זאת, משרד האוצר פועל לצורך הקמת גוף אשר ירכז את כל המידע אודות העבר הפיננסי של אדם לצורך מתן שירותי ייעוץ פנסיוני. אותו גוף ירכז מידע רב מדי, בלי לשים דגש ראוי על סוגיות של פרטיות, כאשר כל גוף פיננסי יהיה רשאי להקים לעצמו, בתנאים כאלה או אחרים, מסלקה פנסיונית משלו, ולהחזיק מידע רגיש מאוד אודות עברו הפיננסי של אדם. על פי על פי תזכיר החוק שהופץ לאחרונה מטרת החוק ברורה:
"נכון להיום, אינפורמציה מלאה לגבי מצב החיסכון הפנסיוני של אדם, אינה קיימת בצורה נגישה. היעדר האפשרות לקבל מידע אמין ונגיש מקשה, בין השאר, על ביצוע ייעוץ פנסיוני נאות, מהווה חסם להעברת כספים בין גופים מוסדיים שונים, ומגדיל את חוסר המודעות של הפרטים לגבי מצב חסכונותיהם לגיל פרישה".
1.
כלומר, תכלית החוק ברורה: לסייע לאלה המעוניינים לקבל ייעוץ פנסיוני. ומהם האמצעים? תוקם מסלקה אשר רשאית להעביר מידע, על פי בקשת בעל המידע, בין מגופים מוסדיים ליועצים פנסיוניים (סעיף 31ב(1) לתזכיר החוק), העברת מידע, על פי בקשת בעל המידע, מיועצים פנסיוניים לגורמים מוסדיים (סעיף 31ב(2)) והעברת מידע בין גופים מוסדיים שונים אגב ביצוע העברת כספים או נכסים ביניהם, לפי סעיף 23 לחוק הפיקוח על קופות גמל (סעיף 31ב(3)). כאשר סעיף קטן 3 אינו דורש את הסכמת בעל המידע. החלק החסר והמהותי בסעיף 31ב, הסעיף המכונן, הוא סעיף השליטה וההסכמה של בעל המידע. למרות הכל, בסעיף 31ב לא מפורט כיצד יגיע המידע למסלקה.
2.
לשיטתנו, המטרה החשובה של ייעוץ פנסיוני יכולה להתגשם על ידי אמצעים הפוגעים פחות בפרטיות האזרח. הקמת מאגר גדול המכיל פירוט של מלוא נכסי האזרח, אף אם ישנה ענישה חמורה במיוחד על רשלנות באבטחת המידע, מהווה סכנה גדולה ופוטנציאל לנסיונות גניבת זהות רבים מדי. חברות הביטוח ומחזיקי המידע הרגיש אינם מעונינים באבטחה מוגברת, ולעיתים, כמו שהיה לאחרונה עם חברת AIG, אף סוחרים במידע. התמריצים לשימוש במידע פרטי לצורך קידום אינטרסים מסחריים (עשמ 3275/07 שמואל ציילר נ' נציבות שירות המדינה, עש"מ 222/07 יוסף אסדו נ' נציבות שירות המדינה, תפ 1056-09 מדינת ישראל נ' אלברט אוחיון) הם גדולים מדי, במיוחד כאשר מדובר במאגר כזה. מתעוררת סכנה כי כל שימוש במידע בצורה בלתי הפיכה לאחר גניבת זהות, במיוחד לאור חוסר היכולת להזדהות בישראל לאחר דליפת מרשם התושבים לרשת, יגרום נזק אנוש.
3.
לכן, לשיטתנו, יש לאמץ את עקרון השליטה וההסכמה כפי שהתווה מיכאל בירנהק ולקבוע כי ראשית למסלקה פנסיונית תהיה היכולת לאגור מידע רק לאחר הסכמת בעל המידע, ולא לבקשו מראש מבלי הסכמתו (Opt-In). עקרון כזה, ראשית, ימנע אגירה מיותרת של מידע ללא הסכמת האדם ויבהיר כי האדם המבקש את אגירת המידע מודע לסכנה (והשוו את הסכנות הקימות בנושא התממשקות גורמים פרטיים למידע ממשלתי במאמרו של אבנר פינצ'וק, רגולציה של מאגרי מידע בסקטור הפרטי וכן בג"צ 8070/98 האגודה לזכויות האזרח נ' משרד הפנים). אולם, פתרון זה אינו מושלם.
4.
פתרון טוב יותר הוא לאמץ את עקרון Privacy by Design בצורה אמיתית: לקבוע כי המידע לא יועבר דרך מסלקות פנסיוניות, אלא להותיר את המידע בצורה מבוזרת אצל הגופים הפיננסיים, הבנקים וחברות הביטוח, ולאפשר ליועצים הפנסיוניים לקבל את המידע לפי בקשת האדם הפונה לייעוץ. לייצר "מסלקה וירטואלית פרטית" שתשב במשרדו של כל יועץ, שתוכל לפנות לכל אחד מהגורמים הפיננסיים ולבקש מהם את המידע; הבקשה תבוצע בצורה מאובטחת על ידי זיהוי כפול: הן של היועץ והן של האדם הפונה, על ידי מידע מזהה טוב יותר מאשר מספר הזהות (לדוגמא, על ידי אימות מול כרטיס חכם ואו קוד סודי). המידע יושמד בתום הפניה וישאר מבוזר.
5.
כמו כן, לשיטתנו, העברת תזכיר החוק כחלק מחוק ההסדרים המוצע נוגד את האמור בבג"צ 4885/03 ארגון מגדלי העופות נ' ממשלת ישראל בו השופטת (כתארה דאז) דורית ביניש פסקה כי "השימוש במנגנון החקיקה של חוק ההסדרים ודומיו (כגון החוק נשוא העתירות שלפנינו), מעורר בעייתיות רבה מבחינת ההליך הדמוקרטי התקין. רבות מהבעיות שמעורר מנגנון חקיקה זה נובעות מכך שהוא מתאפיין בריבוי ובמגוון הנושאים הכלולים בו כמקשה אחת ובפרק הזמן הקצר שנתון לממשלה ולכנסת לדון בנושאים אלו. עובדה זו פוגמת לא פעם בהליך קבלת ההחלטות הן בשלבי גיבושה של הצעת החוק והן במסגרת הדיון בכנסת". דיון בשינוי כה מהותי בדרך בה הציבור מקבל שירות חייב לבוא תוך דיון עמוק ובהשתתפות מלוא השחקנים. ללא דיון מסוג זה, אין מקום לקבל את החוק ולשיטתנו, יש להמתין עם החקיקה עד למועד מאוחר יותר.
מחקר קטן שנערך בקנדה קבע שפייסבוק מעודד נרקיסיסטים. איזה שטויות, באמת, ובתור מכור לפייסבוק אני יכול להגיב בפחח אחד ארוך על השערת החוקרים בגלל שאני בחור כל כך נהדר וחכם. תנו לי לייק, מה אכפת לכם? אולי תגובה, אם זה לא קשה? זה בסדר, אני מחכה. אני עדיין מחכה.
עכשיו ברצינות. תחשבו על זה: קל להאשים את הנרקיסיסטים. מי כבר חושב על עצמו כנרקיסיסט? הרי לכולנו יש דברים חשובים לשתף עם אחרים, נכון? לעולם לא נחשוב על עצמנו כסוחרי מוניטין ממולחים, המגלפים את תדמיתם הציבורית ברשתות חברתיות, אמני המותג של האני.
נחזור לכך בהמשך, אבל ברשותכם כמה מילים על המחקר, בו השתתפו 100 סטודנטים, שקבע כי צעירים בעלי מאפייני אישיות נרקיסיסטית נוטים להשתמש בפייסבוק למטרות קידום עצמי. בעבור הנרקיסיסט המצוי, רשתות חברתיות מעניקות כח רב לשלוט בתדמית הציבורית שלו בעיני אחרים. עוד התברר שנרקיסיסטים נוטים לעדכן יותר בפייסבוק והעדכונים שלהם עוסקים לרוב בעצמם באמצעות סטטוסים, תמונות ו-Notes. הם שוהים יותר ברשת החברתית ובודקים עדכונים חדשים בתדירות גבוהה יותר מאנשים פחות נרקיסיסטים.
אז מי שמאוהב בעצמו ישתמש בפייסבוק לצורך האדרה עצמית. ביג פאקן דיל. מי מופתע בדיוק? פייסבוק גורם לכולם להרגיש יותר טוב, כולל אנשים בעלי הערכה עצמית נמוכה. הרשת החברתית הזו מעודדת תקשורת מנותקת רגשית ותחזוקה של קשרים רופפים עם מאות אנשים, שתמיד נמצאים שם בשבילכם, לעשות לייק או להגיב. אלה פידבקים שמשחררים במוח שלנו הורמונים של נדיבות ואמון. האנשים האלה
לעולם לא יאכזבו כחברים אמיתיים ולא תובעניים בזמן ותשומת לב.
ליטופי אגו חטופים זה כל מה שדרוש היום – המחיר של להיות נחמד לאחרים הוא זול מאי פעם. בעידן קצר בזמן ועמוס בריגושים כמו הנוכחי, חברים אמיתיים הפכו מצרך שהביקוש לו יורד. מי צריך לאב כשיש לייק, הא?
אני לא מתכוון להיות שיפוטי יותר מדי בעניין הזה, אך אם חושבים על כך לעומק, מגלים שלא פעם, מדיה חברתית היא תחרות בנוסח "למי יש את הזין הווירטואלי הכי ארוך". זה לא עניין של נרקיסיסטים בלבד. כולם, גם בעלי ההערכה העצמית התקינה ישמחו לשובל ארוך של לייקים ותגובות, על אף שבעלי ההערכה העצמית הנמוכה והנרקיסיסטים יירצו בו נואשות יותר.
מספרים לנו שרשתות חברתיות הן מדיה שיחתית. זו הקלישאה הגדולה שמוכרים לעסקים שרוצים להשתלב במרחב החדש. האמת היא שמתנהלות מעט מאוד שיחות: מקצתן בטוויטר, כנגד כל הסיכויים והפלטפורמה המקוטעת, על ידי מיעוט מבין המשתתפים. הרוב פשוט משגרים את דבריהם לחלל ולא זוכים למענה או להד. בפייסבוק השיחות אפילו נדירות יותר. המרחב הזה דומה יותר לתחרות מגהפונים: כל חבר מנסה לצעוק חזק יותר, להמם בשנינה שתזכה אותו בלייקים ותגובות. אם שיחה מתנהלת בין שווים, אין למצוא אותה בפייסבוק: כאן בעלי המגהפון הגדול יותר ייזכו בנתח הלייקים והתגובות הגדול ביותר והרוב יגלו שכמעט אף אחד לא מתייחס לעדכונים שלהם.
אם מקבלים את התיאוריה הזו, הרי שרשתות חברתיות דומות יותר למדיה של הוצאה לאור אישית: בה כל אדם צועק "עכשיו תורי" בניסיון לתפוס את הבמה ומי שמיטיב לשווק את עצמו באמצעות תכניו גורף את מרב העניין. אם כל זה נשמע לכם מופרך, נסו לענות על השאלה הבאה: מה חשוב לכם יותר ברשתות חברתיות – פידבקים חיוביים לביטוי העצמי שלכם או דיון שיעשיר אתכם. אם אתם מגיבים לאחרים, האם אתם עושים זאת משיקולים אינטרסנטים (בתוך פייסבוק או מחוץ לרשת החברתית) או משום שהתוכן באמת מעניין אתכם ואתם רוצים לתרום לדיון. כן, אני יודע שכל אחד ואחד מאיתנו מרגיש שהוא מתנהג אחרת בעוד האחרים מחפשים ליטופי אגו, אך תשובה כנה יותר אולי תגלה אחרת.
כל אדם נוטה להיותר מרוכז בעצמו יותר מאשר באחרים וזה רק טבעי שברשתות חברתיות לא נתנהג אחר, אך לטכנולוגיות ולממשקים יכולת להעצים או לדכא רצונות. במקום לעודד שיחה, רשתות חברתיות במתכונתן הנוכחית מאדירות את הקידום העצמי, מוכוונות-משפיענים לסוגיהם. חברים מקושרים היטב יעוררו תגובות רבות גם עבור תכנים דלים בעוד דברי טעם של אנשים פחות חברתיים יניבו מעט תגובות. כי במדיה חברתית, זהות החבר חשובה יותר ממסריו ועדכוני סטטוס עוזרים לקידום העצמי שלנו. מה לגבי שיחות? טוב ששאלתם. רוצים לדבר על זה?
פוסט מאת גל מור
גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.
אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter

ב-2005 הופץ באימייל שרשרת מזכר סודי ביותר ממשרד ראש הממשלה, על פיגוע שעומד להתרחש. המזכר, שהופץ בספאם-שרשרת, נחשף במהירות כקמפיין לסדרה “חדר מלחמה” (AKA “חמ”ל רוה”מ”) של יאיר לפיד אצל הזכיינית רשת.
Palm/HP has released a beta version of the webOS 2.0 SDK, as well as APIs and a look at a few interface features.
Due out later this year, webOS 2.0, will, according to PreCentral, include these new/improved/re-branded features (as well as most likely many more):
- Palm’s multitasking ‘card’ metaphor is getting a refresh with Stacks
- Universal Search is getting majorly beefed up with ‘Quick Actions,’ will be opened to developers, and rebranded as Just Type
- Apps can have custom Touchstone at-a-glance views with Exhibition
- Synergy is opening up to developers
- HTML5 and Javascript support is much improved
- Hybrid PDK/SDK apps will be fully supported
So “Stacks” will be webOS 2.0’s multi-tasking interface, “Just Type” will be its universal search plus a new “Quick Actions” function that will direct the OS to do tasks, “Synergy” will be will include APIs for devs to create email/contacts/calendar apps, and the new OS will add better HTML5 and JavaScript support. Overall, sounds interesting (especially when you think about it in terms of a HP tablet) and we highly suggest that if you’re really interested you read the entire PreCentral post, which is pretty comprehensive.
Image: PreCentral
Original title and link for this post: webOS 2.0 APIs, beta SDK and features surface
Tweetdeck has announced that a series of malicious tweets are circulating that ask users to download a new version of Tweetdeck, but actually the link downloads a software trojan (virus) onto your computer.
Possibly, this attack was timed to coincide with Twitter’s move to OAuth today – i.e. the attackers may have thought that some people would think they needed to upgrade Tweetdeck because of the change – but no way to know for sure.
Here’s how Tweetdeck’s blog explains the threat:
“We are seeing a number of updates on Twitter urging users to download a file called “tweetdeck-08302010-update.exe” from a URL beginning withhttp://alturl.com/.
These tweets are from hacked accounts and this file does not come from us. Do not download it.
Official updates are exclusively available at: http://www.tweetdeck.com/desktop/ To ensure your safety TweetDeck files should only be downloaded from this location… If in doubt, only download from here or http://www.tweetdeck.com itself.
The updates often being with one of the following phrases:
- TweetDeck will work until tomorrow, udate now!
- Download TweetDeck update ASAP!
- Update TweetDeck!
- Hurry up for tweetdeck update!
- Sorry for offtopic, but it is a critical TweetDeck update. It won’t work tomorrow!
Original title and link for this post: Beware: fake Tweetdeck “download” tweets hide software trojan
This story is breaking, we are updating.
And Digg kept up the poaching game popular in the Valley, stealing Matt Williams from Amazon, his home for more than a decade, for their CEO slot.
This concludes Digg’s executive shuffle, from Jay Adelson, to Kevin Rose, and now to Williams, who we suspect will be a long term fixture at the company.
This announcement is not a surprise, Rose himself hinted before that a new CEO was just around the corner. Kevin will return to his previous role as Chief Architect.
More as it comes.
Original title and link for this post: This Is Digg’s New CEO: Matt Williams
Some years are just rough, and for Mark Hurd 2010 has been catastrophic. Squeezed out of HP following an ugly sexual harassment case, the former titan is losing his gilded position on the board of News Corp as well.
How did it happen? He was not nominated for re-election, meaning that he is not being fired outright, but will be allowed to expire like a bad bill on the desk of an ambivalent governor. Whatever zenith Hurd was hoping to swing his star to, that race is over.
If you missed the genesis of the fiasco, Hurd behaved very inappropriately with a certain staffer, enough so that HP launched a private investigation into the matter. From our previous coverage:
HP CEO/President Mark Hurd has resigned following sexual harassment allegations by a former HP contractor. [..] the HP board of directors launched an independent investigation into the former CEO’s behaviour after correspondence was sent to outside legal counsel back in June 29.
The consultant is said to have been collaborated in various marketing services for the company and whilst there were no sexual harassment violations, Hurd’s actions are said to have contravened HP’s Standards of Business Conduct policy.
Goodbye Hurd, at least you did well in some capacity when leading HP. You are hardly what News Corp. needs though, and they know it.
Original title and link for this post: No More Mark, Hurd Leaving News Corp. Board
This may not come as a shock to many, but Twitter’s “Who to follow” feature isn’t perfect. Since it launched recently, many Twitter users have complained that “Who to follow” often just suggests people that users have previously simply followed and then unfollowed sometime in the past.
This morning, however, the service seems to have taken a step backward (hopefully temporarily) by increasing offering suggestions to users of people they already follow.
UPDATE: Twitter has just temporarily turned off “Who to follow”, acknowleding that the feature was in fact doing what we reported. Here’s the short message they just left on the Twitter Status page:
“We’ve temporarily turned off the “Who To Follow” feature and will be restoring it as soon as possible. We were including people you already follow – we are investigating this issue.”
Also, we asked a third party expert on OAuth if this problem could be related to Twitter changing to OAuth today, and he responded, “doubt it’s related”.
While this problem has been noticed by some users recently, it really seemed to pick up this morning, as we noticed many tweets complaining about this apparent malfunction, and a quick Twitter search for “Who to follow” shows plenty of people having the same issue:
We’ve emailed Twitter for comment, but the company does not usually comment on “user statistics” as it puts it. In the meantime, if you are really annoyed with the suggestions, you can do this hack (there are a few others) and remove them from your sight on Twitter.com
Original title and link for this post: Confirmed: “Who to follow” was suggesting people users already followed, Twitter disables it
There is a common thought that internet people hate to pay for things, which lead to an explosion of free apps and services that we called Web 2.0. That was the only price that people were supposed to be willing to pay. Sometimes however, that maxim is dumped on its head.
There is a project on Kickstarter raising funds to complete a documentary film on ThePirateBay’s three founders and their stories. It had a goal of $25,000 that it was trying to reach in a month. In three days it shot past that goal, and is now approaching 1000 backers and $30,000 in funding.
The film, according to its maker “is not a fan movie about the Pirate Bay, neither is it a journalistic piece on copyright conflict. It’s an observational, character driven film about three guys whose hobby homepage became the embryo of a global political movement.”
That everyone who watches the movie is going to torrent it is perhaps the irony for the cake’s icing. Either way, TBD AFK (ThePirateBay Away From Keyboard) is going to be well funded, and coming out in the future. How soon? The sad part of that question is that it depends what happens next for the three founders. According to TorrentFreak:
Now that the funding is in, Klose can hire a professional editor and studio to complete the film. That said, the final premiere date depends on several other factors, most importantly how the upcoming appeal of The Pirate Bay trial plays out.
Whatever the outcome of the trial, the film trailer looks great. I’ll have some popcorn ready when the film is released, and you are all invited.
Original title and link for this post: The Pirate Bay Movie Is A Go
TNW Quick Hit
Notes For Later is a bookmarklet that will email you a reminder about a site you were browsing
Love It: Easy reminders are win.
Hate It: Needs a way to add your own notes to the email. More email? Ouch.
Overall: 4/5
The DetailsWhen you’re browsing sites, it’s easy to forget what it was that caught your eye in the first place. Sometimes you’ll want to follow up on a site later but sorting through bookmarks can be a pain. Notes For Later looks to solve that by giving you a bookmarklet that, when clicked, will email you a note about the site you were visiting.
The beauty of Notes for Later is in its simplicity. However, that’s also what kept it from getting a perfect score at the moment. The only information that is sent to your email is the website address, the time that you were visiting it and any text that you highlighted on the page. It would be awesome to have the ability to add your own notes for context.
Otherwise, it’s a really handy service that requires nothing more than a click. We like that. Just make sure that, if you’re a Gmail user, you set your Notes for Later to a high priority…
Original title and link for this post: Notes for Later: A bookmarklet to remind you of where you’ve been browsing
“עופרת יצוקה” כבר נמצא רחוק רחוק מאחורינו, אך הדיונים הרבים לגבי פעילות צה”ל באותה תקופה עדיין מהדהדים בעולם כולו. סרטון שהועלה לאחרונה ליוטיוב על ידי קבוצת “חוסם שמאל“, בו מסביר מי שהיה מפקד הכוחות הבריטיים באפגניסטן כי צה”ל פעם במהלך המבצע בצורה הומנית, משגע בימים האחרונים גולשים ישראלים רבים בפייסבוק.
חוסם שמאל הוא ארגון ששם לעצמו מטרה לשנות את השיח הציבורי על ידי “התאחדות נגד השמאל הסהרורי והתקשורת הנלוזה”. הסרטון, בן כשלוש דקות, מציג את הקצין הבריטי לשעבר מעיד לטובת צה”ל באו”ם, וטוען שמדובר בצבא המוסרי ביותר בהסטוריה של הלחימה האנושית.
לא משנה מה הנטיות הפוליטיות שלכם, הדברים הנאמרים בסרטון בהחלט מעניינים, ושווים צפייה. אך מה שיותר מעניין, כמו תמיד בפייסבוק, הן התגובות. כמעט 1,000 תגובות עד לרגע כתיבת שורות אלה מציגות ריבים פוליטיים רבים, בעיקר של גולשים ישראלים מהקצוות השונים של המפה הפוליטית.
הדיון, כמו גם העובדה שהסרטון הנ”ל צובר הצלחה, בינתיים, בעיקר בקרב גולשים ישראליים, גורם לנו לתהות על אסטרטגית השיווק וההסברה מאחורי הפעילות האינטרנטית של “חוסם שמאל”. דעתם, כמובן, לגיטימית וראוייה להשמע, אך לא ראוי להפיץ את דברים אלה, כמו רבים מהסרטונים האחרים שנמצאים באתר האינטרנט של הארגון, דווקא לאנשים בארצות אחרות?
לי באופן אישי, ההחלטה לרכז את המאמץ בפעילות בעברית, המיועדת לקהל ישראלי, נראית קצת קטנונית. הרי התקשורת נוטה, בצורה מעשית, למרכז (לפעמים מרכז ימינה, לפעמים מרכז שמאלה – תלוי בכתב / תוכנית / פלטפורמה) – זאת עקב רצונה לפנות לכמות גדולה ככל הניתן של קהל. תמיד השמאל יטען שהיא ימנית מדי והימין שהיא שמאלנית מדי.
אך מה שעוד גם שמאל וגם ימין תמיד יסכימו היא העובדה שההסברה הישראלית בחו”ל לא מספיק טובה, ואנחנו נתפסים, לעיתים לא בצדק, כבריונים של המזרח התיכון. אולי עדיף, במקום להתחיל להתנצח בריבים בלתי נגמרים בפייסבוק ולנסות “לצאת נגד השמאל הסהרורי” – לנסות לתרום למשהו עם קצת יותר תועלת בעולם.
מצד שני, אני שמאלני סהרורי ידוע, אז, אתם יודעים, תמיד צריך לקחת את הדברים שלי בערבון מוגבל.
לצפייה בסרטון (פייסבוק)
לאתר האינטרנט של “חוסם שמאל”
PAki: התכנים החמים ברשת הישראלית על פי פייסבוק
כך תתקנו את הפיד של פייסבוק
מסתבר שהחוק הישראלי לא חל על פייסבוק
אתרי הלייק מגלים: מה אוהבים חברי פייסבוק בכל אתר
פוסט מאת ארז רונן
ארז רונן הוא כתב טכנולוגיה בעבר וסטודנט לקולנוע בהווה. בזמנו הפנוי הוא משחק במשחקי וידאו, מתפעל ממוצרים של אפל ומתפעל את אימפרית "זה לחלשים" הכוללת בלוג ופודקאסט שבועי.
אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter
גוגל השיקה פרויקט ניסיוני בכרום: חוויה מוזיקלית בווידאו המובילה את הצופים, הלכה למעשה, למחוזות ילדותם. יוצרי הניסוי הוא כריס מילק ולהקת Aarcade Fire האלטרנטיבית ו
הוא מדגים את היכולות האינטראקטיביות, האמנותיות והטכנולוגיות של כלי Web כמו HTML5 ומוצרי גוגל כמו הדפדפן כרום ותצוגת Street View במפות.
כפי שהעיר אליוט וון באסקירק מוויירד, נכון יותר לכנות את הפרויקט חוויה מוזיקלית מאשר קליפ וידאו, מאחר והיא חורגת מגבולות הקליפ הקוונוונציונלי. אל תטעו: תוכלו לצפות בווידאו ולהאזין למוזיקה, אך נוסף עליהם תהנו מגרפיקה המרונדרת בזמן אמת ותמונות הנשלפות מ-Google Maps ו-Street View. החוויה מופיעה בכמה חלונות בו זמנית וציפורים תלת מימדיות עפות מלון לחלון. היוצרים אף שילבו רגע סנטימנטלי אינטראקטיבי בחוויה, בה אתם יכולים לכתוב "לעצמכם הצעירים" מסר אישי.
ההרתפקה מתחילה כאשר תתבקשו להזין את כתובת יישוב הולדכם. ישראלים שיבקשו להגדיר ישובים בישראל יתאכזבו לגלות כי אין לגוגל מספיק מידע כדי להתאים את החוויה עבורם ועל כן כדאי להקליד שם של עיר בארה"ב או אירופה. בשלב זה גוגל תשלוף ותציג תמונות מיישוב הולדתכם (בהנחה ונולדתם במערב אירופה או ארה"ב) היישר מ-Google Street View וצילומי לוויין מ-Google Maps.
יוצר הפרויקט, אהרון קובלין, מסר לוויירד: "אנחנו נרגשים לפרוץ את גבולות קופסת נגן הווידאו ביחס של 4:3 או 16:9 ולתת לווידאו להשתלט על כל חוויית הדפדפן". קובלין הדגיש את ההישג בשילוב data-feeds בזמן אמת והתאמת החוויה באופן אישי לכל צופה.
על פי כריס מילק, על אף שסביבת HTML5 עדיין נמצאת בחיתוליה, הוא רואה את הדפדפן כחוויה אמנותית שלמה בשל יכולת HTML5 לאפשר אינטראקציה מיידית ומקיפה בין האמן למשתמש. הניסוי מדגים כמה תכונות של HTML5 בהן האפשרות לסנכרן מוזיקה ווידאו בין חלונות שונות, להשתמש בשפה עבור רינדור בתלת מימד, סיבוב וזום של תמונות לוויין מגוגל מפס ואף שילוב אנימציה בזמן אמת בתוך תמונות לוויין.
התנסו בחוויה בעצמכם. גוגל ממליצה (כמובן) להשתמש בדפדפן שלה, כרום ולסגור את כל שאר החלונות והתוכנות לפני שמתחילים, שכן הניסוי זולל משאבי מחשב. אם אתם מתעצלים להתנסות, הסרטון למעלה ימחיש לכם את החוויה. אחרי שתתנסו ספרו לנו, האם אתם חושבים ש-HTML5 יזלול את הפלאש לארוחת צהריים?
פוסט זה פורסם במקור ב-ReadWriteWeb, אחד הבלוגים הנקראים והמשפיעים ביותר בעולם בתחום הווב.
עוד ב-RWW: עשר טעויות נפוצות של ספקי API
פוסטים קשורים -->
Street view של גוגל ב-3D: לא בדיחה של 1 באפריל
חובה לצפות: מיקרוסופט חזק בתמונת המפות
חורימבה מחלקים: 25 כרטיסים ל-Chrome Devfest של גוגל
פיפא וגוגל מציגים: כלים לחוויית מונדיאל עשירה יותר
פוסט מאת ReadWriteWeb
ReadWriteWeb הוא אחד הבלוגים הנקראים בעולם והבלוג מספר 1 בתחום טכנולוגיות מידע. ReadWriteWeb מפרסם את הפרשנויות המעמיקות והאיכותיות ביותר מדי יום על תעשיית האינטרנט. פוסטים נבחרים של ReadWriteWeb יתפרסמו ב"חורים ברשת" מדי שבוע
אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter

Gowalla, my personal favorite check-in service of choice, have updated their previously less than great BlackBerry app, taking version 1.0 out of beta and making it available to all.
Some of the features of Gowalla for BlackBerry version 1.0 include, the ability to add pictures to spots, keep track of virtual items, check-in to and share your favorite spots with Facebook and Twitter contacts.
The Gowalla blog post expands on the release:
“Brand-new improvements to the Gowalla app for BlackBerry rolled out over the weekend, including:

We’re pretty stoked with this latest version of our BlackBerry app, enough so that we’re deeming it out of beta and bestowing the title Gowalla 1.0 on it!”
Gowalla differs from the check-in app that most hear about, Foursquare, by focusing on a more visually appealing design and gaming element to its application. With Gowalla you can find virtual items when checking in, trade them for items left at spots where you check-in and earn signature stickers with grand designs checking-in to famous spots or completing trips to locations.
With Facebook for BlackBerry lacking “Places” at present, it is my opinion that if you want to venture into the land of checking-in when on the go, Gowalla is your best option.
You can get Gowalla for BlackBerry version 1.0 below.
Are you a Gowalla user? If not, do you use Facebook “Places,” Foursquare, another service, or combination of several?
Original title and link for this post: Check-in with fruit as Gowalla version 1.0 for BlackBerry now available.
Foursquare users have been able to check-in at bars and restaurants to receive free meals, drinks and discounts, grabbing some free swag at some venues.
What would you say if you could grab yourself a new Foursquare badge simply by checking-in at your local STD clinic? This is what MTV and Foursquare are looking to do.
As part of a September promotional US-based campaign entitled “GYT: Get Yourself Tested”, MTV hopes that by incentivising Foursquare users with a special version badge, it can help “remove the stigma attached to getting checked out for STDs.”
The campaign has run in previous years but this is the first year that location-centric service Foursquare has been used to help stop the spread of sexually transmitted diseases.
Whilst we applaud the idea of raising awareness of sexual testing, and making steps to remove the taboo behind getting tested, I don’t think having a STI badge on your Foursquare wall will be quite the catalyst that MTV hopes it will.
In this case, I would be happy to be wrong.
Original title and link for this post: MTV To Reward STD Checkups With A Foursquare Badge

Staples, one of the world’s leading office supplies retailers, is to stock the Kindle, Amazon’s hugely successful e-reading device in more than 1,500 of its US stores, according to Reuters.
The deal, which will see the $139 version of the Kindle, the 3G model and the Kindle DX going on sale, is Amazon’s attempt at getting its e-reader in a number of different retail locations, taking a direct aim at Barnes and Noble’s Nook, which is currently on sale within its own stores but also at Best Buy.
Amazon has already reached a deal with Target to start selling the Kindle in its stores, starting back in April, helping to drive sales of the device to over 5 million units since its launch in 2007.
We know that the newest Kindle models are selling well, so well that Amazon simply can’t stock enough of them. A move into bricks and mortar stores will allow customers to interact with the device before purchase, helping to increase casual sales that were previously unavailable.
Original title and link for this post: Staples To Sell Amazon’s Kindle
